<h1>סימני התרומה לסימן קנ"ג</h1>
<h2>דף כז.</h2>
מתרפאין מהם מן העכו"ם רפוי ממון אבל לא רפוי נפשות. ופריך אלימא ריפוי ממון דבר שאין בו סכנה. רפוי נפשות דבר שיש בו סכנה. והא אמר רב יהודה אפילו ריבדא דכוסילתא לא מתסינן מינייהו אלא רפוי ממון היינו בהמות. רפוי נפשות היינו גופו. ובתר הכי א"ר יוחנן כל מכה של חלל או שמחללין עליה את השבת דהיינו של סכנה אין מתרפאין מהן. ופרש"י דפליג אדרב יהודה דאסר אפילו מידי שאין בו סכנה כגון ריבדא דכוסילתא. וקשה על זה. דהוה ליה לאתויי על מתני' מלתא דר"י דמפליג בין יש בו סכנה לאין בו סכנה. ולמפרך ולרב יהודה מאי איכא למימר ולשנויי ריפוי ממון בהמתו. אבל מדלא מייתי עלה מלתא דר"י וגם פריך כל כך בפשיטו' והאמר רב יהודה משמע דליכא מאן דפליג. ומפרש רבי' תם דלא פליגי דודאי חולה שאין בו סכנה שרי להתרפאות מהן דלא מרע אנפשיה אע"ג דאינו מומחה דאם ימות ידעו העולם שעל ידו מת. אבל כשהוא בריא לתת עצמו ביד העכו"ם כגון ריבדא דכוסילתא אסור דהעכו"ם מזיק ואין חושש. לפי שידעו שבמזיד הזיקו דליכא למימר בכי האי גוונא לא מרע אנפשיה. והא דלא מוקי מתני' כמעיקרא רפוי ממון חולה שאין בו סכנה רפוי נפשות שיש בו סכנה ותיהוי ככולי עלמא משום דמיירי מתני' בכל ענין בין בחולה בין בבריא. וריפוי ממון דשרי באין בו סכנה היינו דווקא בחולה. אבל השתא גופו היינו בכל ענין בין בבריא אסור בין בחולה בין שיש בו סכנה אע"ג דלא מיירי בחולה שאין בו סכנה. אי נמי ניחא ליה לפרושי מתני' כי מתני' דאין בין המודר דקתני בה כי האי לישנא גבי המודר הנאה מחבירו מרפאו רפוי נפשות ולא ריפוי ממון. ומפרש התם ממון בהמתו. אבל נפשות דשרי היינו גופו אפי' אין בו סכנה אותו הכאב. שמעינן מהכא דמותר לפי' זה להתרפאות מן העכו"ם דבר שאין בו סכנה לכ"ע. ואפילו לפי' רש"י דרב יהודה אסר כל רפואת גופו אפילו אין בו סכנה. ושמא הלכה כמותו היינו ברופא שאינו מומחה. אבל מרופא מומחה מותר כדא' רב דימי אם היה מומחה לרבים מותר. ולרבי יוחנן אפי' יש בו סכנה מותר מן המומחה ומה שאנו מקיזין מהם שמא מהקזת מומחה הוא כשבא להקיז האדם. מיהו רש"י פי' ריבדא דכוסילתא. לאחר שהקיזו הישראל בא לו הכאב על מקום ההקזה לא מתסינן מן העכו"ם אותו הכאב. והיינו לדבריו דלא כרבי יוחנן דשרי חולה שאין בו סכנה. אבל הקזה גופה שמא לדבריו מותר לכ"ע. ואע"פ שמותר להתרפאות מן העכו"ם דבר שאין בו סכנה או לכל חולה מרופא מומחה. מ"מ מן המינין אסור להתרפאות שום חולי מהם משום שמזכירין לחש של עכו"ם. וכן מן העכו"ם במקום שיודע שיאמר לחש של עכו"ם כדאמר תלמודא דע"י כך אתי לממשך בתרייהו. וכן אם אמר לו הרופא ליקח ממים של עכו"ם או מעצי האילן שלפני עכו"ם זה אסור כדאמרינן פרק כל שעה בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה. ודווקא היכא שאומר העכו"ם שלא יועילו מים אחרים ולא עצים אחרים כי אם אותן של עכו"ם. דא"כ נראה שהישר' נותן ממשות לעכו"ם אם ישמע לעכו"ם. אבל אם אמר לו העכו"ם קח מן מים או מן עצי אילן פלוני ולא הזכיר לו שם עכו"ם ואין מין אותו האילן מצוי מותר ליקח משל עכו"ם כיון דאפילו לא היה של אשרה היה כמו כן מועיל כמו שיש בירושלמי כמו שמפרש בסמוך. מדתניא לא ישא ויתן מן המינין ואין מתרפאין מהן. ומעשה בבן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל שהכישו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא לרפאותו ולא הניחו ר' ישמעאל וטעמא משום שר"ל לחש של עכו"ם. וכן איתא בירושלמי פרק שמנה שרצים מעשה בר' אלעזר בן דמא בן אחותו של ר' ישמעאל שהכישו נחש ובא יעקב איש כפר סכניא. והשתא לא תקשי הא דאמר בתר הכי רבי אבהו רמא ליה יעקב מינאה סמא בשוקי' שלא נתן לו ולא לחש לו שום דבר מעכו"ם. ובלאו הכי נוכל לומר דבצנעה הוי כדאמר תלמודא דאליבא דר' ישמעאל דאמר אפילו עכו"ם יעבור ואל יהרג כמו שאר עבירות משום וחי בהם ולא שימות בהם. אבל בפרהסיא אסור משום ולא יחלל את שם קדשי. ולהכי לא הניחו ר' ישמעאל דבפרהסיא הוה. אבל עובדא דרבי אבהו שמא בצנעה הוה. והא דאמרינן נמי פרק כל שעה בכל מתרפאין חוץ מעצי אשרה. מפרש מו' רבינו היינו דווקא שמוציאין הרבה אילנות כמו הן ואומר לו העכו"ם שלא יועיל כי אם מאותן של עכו"ם מן האשרה ומכח של הקדשות של עכו"ם. זה דווקא אסור. ופעמים שהעכו"ם אומר אמת שיש כח לשדי' לתת כח לעכו"ם כדי להטעותם וכ"ש שאסור שנר' כמו שיש ממשות בעכו"ם. אבל אמר לו ליקח מאילן פלוני ולא הזכיר שום עכו"ם ולא מצאו אותו אילן ביניהם מותר להביא מאילן של אשרה כיון שהיה יכול להתרפאות כמו כן מאותו אילן אפילו לא היה של אשרה. וכן איתא בירושלמי דהאי פירקא ובפ' שמנה שרצים בכל מתרפאין חוץ מעכו"ם עד כדון. שא"ל הבא לי עלין מעכו"ם והביא. אבל א"ל הבא לי עלין סתם מביא לו עלין של עכו"ם. ועוד קאמר התם בירושלמי רבי יונא הוה ליה צמרמורין ואייתי ליה מן זכרותיה זוודי ושתה. אייתין לר' אחא ולא שתה. אמר ר' מנא אלו הוה ידע ר' יונה מה הן הויין לא הוה שתי. אמר ר' חנא מתניתין אמרה כן אין מתרפאין מגלוי עריות. התם נמי מיירי שהרופאים אומרים שאותו דבר דווקא היה מועיל. [התרומה סימנים קנ"ב—קנ"ג]. מותר להתרפאות מן העכו"ם חולה שאין בה סכנה ואם הוא מומחה אפי' יש בו סכנה מותר ולגבי הקזה מעכו"ם רובן מומחין הם אבל מן המינין או מן העכו"ם שיאמר לחש עכו"ם אסור וכן מן העכו"ם שיאמר ליקח ממים עכו"ם או מן האילן שגדל לפני עכו"ם אסור אבל אמר לו סתם קח ממי מעין או מאילן פלוני ואינו מוצא דבר זה כי אם בעכו"ם מותר כיון שלא תלה רפואתו בעכו"ם ואם היה מוצא במקום אחר היו מועילין כמו אלו כדאיתא בירושלמי.
